זה פוסט ראשון או חסמב"ה והנושא הראשון - צילום הופעות

תתחיל ככה..."אין לי מושג איך כותבים בלוג".. ומשם זה יזרום, אמרה לי ענבל רוטנברג.
סבבה, מתאים. זה באמת זורם לי ממש טוב מכאן.
כבר זמן מה שאני רוצה להעלות על הכתב את תהליך ההתפתחות והלמידה שלי בתחום הצילום.

קוראים לי אופיר אייב (כמו הלינקולן) ואני צלם אוטו-דידקט ו/או אחד שחופר מידע על דברים המעניינים אותו תוך כדי הפרעת קשב וריכוז חמורה.



את הבלוג הזה החלטתי לכתוב בעקבות שאלות רבות שקיבלתי מצלמים אחרים שחולקים איתי את האהבה לנושאים שאני בוחר לצלם. הראשון שבהם הוא "הופעות".

אני לא מתכוון ללמד אנשים צילום, אני בעיקר רוצה לחלוק את המסקנות שלי עם צלמים אחרים שכבר מכירים את הטרמינולוגיה הבסיסית, בתקווה שזה יביא תועלת ועניין גם לקהל הרחב.

כמוזיקאי (גם מתופף יכול להיות מוזיקאי), החיבור שלי לעולם ההופעות הוא יותר מרק צפייה והשתאות. אני מבין ומתחבר לערך המוסף החשוב כל כך של תיעוד ההופעה והרגעים היחודיים שעתידים להתרחש בה.
לכל להקה הייחוד שלה, הפרונט-מן שלה וחברי הלהקה התומכים בו.

היום, כשבהופעה המצתים התחלפו באבוקות זוהרות של סמארטפונים, איזה ערך יש לצילום של צלם מקצועי? איזה רגע הוא יכול לתעד, שלא יתפס על ידי חמש מצלמות כיס אחרות?

הערך המוסף של צלם מקצועי צריך להגיע ביחד עם רמת השקעה ראויה.

לפני מצלמה, לפני עדשה ולפני פלאש חשוב להכיר את הלהקה, את הנגנים שבה ואת השירים שהם מבצעים.
צלם שמגיע לצלם הופעה ולא מכיר את החומר, נמצא בכוננות מתמדת לרגעים מעניינים ופשוט יורה באפלה.
כשמכירים את השירים עד יכולת לזימזום בסיסי של המנגינה, אפשר לדעת בכל רגע בשיר, על מי יהיה הדגש באותו רגע קריטי. איזה סוג תנועה יעשה הזמר כדי לשיר שורה מסויימת, איזה מעבר תופים יעשה המתופף או לאיזה סולו צוקים יגיע הגיטריסט. ידיעה בסיסית של המעברים האלה בשירים יחסכו את הריצוד מנגן לנגן תוך כדי ניסיון תפיסת מוקד העניין העדכני.

היכרות עם הנגנים עצמם גם חשובה כי כל נגן הוא אישיות ולרוב לכל נגן יש איזו תנועה שמאפיינת אותו והיא סימן ההיכר שלו.

דוגמא ראשונה היא מתוך הופעה של אחת הלהקות מטאל המצליחות בארצינו - אורפנד לנד.
לבאסיסט של הלהקה קוראים אורי ויש לו זקן דחוס ושיער ארוך ארוך. הוא מנגן תוך כדי ניענוע ראש קיצוני שיוצר תנועה מעניינת עם השיער שלו.
כשיודעים שזאת אחת התכונות שלו וכשמכירים את השיר ואיפה בו הוא עושה את זה, קל הרבה יותר לתכנן את התפיסה של הרגע.

דוגמא נוספת - יוסי סאסי, הגיטריסט המוביל של הלהקה.
ידוע בסולואיו המשובחים, הוא לוקח עמדת מוצא מרשימה ומעניינת שמספקת תמונה טובה. בזמן שמגיע הסולו, אני יודע להתמקם תחתיו. בדוגמא הזו, בחרתי מיקום כשהוא ביני לבין הספוט שמאיר עליו, שסיפק לו הילה מרשימה.





נעשה קפיצת מומנטו לציוד הבסיסי שצלם צריך שיהיה לו - דרושה לנו יכולת הקפאת תנועה בתנאי תאורה מאתגרים במיוחד. מצב הבסיס של אולמי הופעות סגורים הוא לרוב חושך עם תקווה לתאורת במה ראויה, מה שמהר מאוד מתברר כשלושה ספוטלייטים בצבעים מזעזעים או סוללה של פנסי לד חדישים שמצלמות מקיאות כשהאור שלהם פוגע בחיישן.
כדי שנוכל לצלם במהירות שלא נופלת ממהירות תריס 1/60, דרושים לנו מצלמה עם יכולת התמודדות טובה של ISO, ועדשות מהירות, בעלות מפתח צמצם גדול - f2.8 ומעלה.

התמונות המופיעות פה צולמו עם המצלמה הקודמת שלי ששירתה אותי נאמנה,
ה- Canon 5D Mark II שהביאה איתה יכולות ISO מרשימות. אני בחרתי שלא לפחד לנצל את היכולות שלה ומצאתי את עצמי נע בין ה-1600 ועד ה-5000 ISO בכיף.
אני לא מפחד מגרעון ובהחלט מוצא את זה מתאים מבחינת הסגנון של האירוע.
בצילום הופעות, כמו במוזיקה, כדי להגיע לתוצאה מעניינת ולתיעוד יחודי, לעיתים החוקים הידועים צריכים להתגמש עד כדי להתבטל. מינימום רעש בתמונה הוא לא פאקטור כאן, תפיסת הרגע כן.

בהמשך לשבירת החוקים, מעבר לצילום בצמצם פתוח עד הסוף ויצירת טישטוש קלאסי, בחרתי בהופעה של אורפנד לנד להשתמש בעדשת Tilt-Shift לאו דוקא בצורה שאמורים להשתמש בה, על מנת ליצור פוקוס סלקטיבי על גבי הבמה ולהתמקד בגורם המעניין בלבד.

כך בתמונה של סטיבן ווילסון (פורקיופיין טרי, בלאקפילד), אורח מכובד ביותר בהופעה של אורפנד לנד, התמקדתי עליו ובודדתי אותו משאר הסביבה כשרק הצבעים של אורות הבמה תרמו לאוירה של השיר השקט שבחר סטיבן לבצע.
באותה צורה, יכולתי לשים דגש על חלק מסויים בפריים, החלק שבחרתי שאליו יכוון הצופה את העין, כמו בתמונה של סולן הלהקה, קובי פרחי. התמונה גורמת לאוירה של כמעט התרוממות מהקרקע.


מי שומע רדיו בהופעה?!
רק מי שמשתמש בפלאשים מחוברים למשדרי רדיו.
אחד הייתרונות הגדולים בפיתוח יחסים עם הלהקה שאותה נבחרתם לצלם, הוא האפשרות לקבלת גישה לבמה. על הבמה אני מניח פלאשים בנקודות אסטרטגיות חשובות כמו מאחורי הזמר, מאחורי המתופף ומאחורי הגיטריסט המוביל.

ישנן במות שהתאורה בהן מסודרת כך שהיא מאירה לכל הנגנים את הפנים בצורה טובה, אבל לא מספקת הפרדה מהרקע (kick light), או תאורת במה שמגיעה מאחורי ההרכב ובכלל לא מאירה את הפנים. הפלאשים הניידים שאני אמקם יהיו בהתאם לתנאים שהבמה מספקת לי. אני אבחן את הבמה בזמן הסאונד צ'ק ואחליט מה חסר לי. לפעמים התאורה תהיה עשירה ביותר גם מקדימה וגם מאחור ועדיין, אני ארצה שתהיה לי שליטה משלי על האור, שאוכל ליצור אוירה שלא תלויה בתאורן ובמצב רוחו המקבל ביטוי בצבעים משונים על גבי הבמה.

כאן אני משתמש כאן בשלושה פלאשים - Canon 580EXII, שמחוברים אליהם משדרי Pocket Wizard
ובדוגמאות כאן אפשר לראות איך פלאש הממוקם נכון מבחינה אסטרטגית, תורם ליצירת תמונה טובה יותר.

 המתופף שנמצא בדרך כלל בעומק הבמה ולרוב לא מגיע אליו מספיק אור, היה נראה כמו כתם שחור על רקע שחור אם לא היה מאחורי הכיסא שלו פלאש מכוון למעלה שיזרוק אור שיפריד אותו מהרקע וימלא מספיק אור שגם יפריד אותו מכל אותם זוגות הידיים המורמות.
האור שהיה עליו באותו רגע מהבמה הוא רק אור אדום שהיה עושה תמונה שטוחה ומשעממת.

בדוגמא השניה, קובי פרחי, הסולן, מואר מאור הבמה (וגם מאמא אדמה וכאלה...) שפוגע בו רק מקדימה. הרקע מאחוריו היה חשוך לגמרי אם לא היה פלאש שממוקם מאחוריו על במת התופים. האור יוצר את ההפרדה של הזמר מהרקע וזוגות הידיים מהרקע ונותן עומק לתמונה.

בתנאי תאורה כאלה לא צריך להשתמש בעוצמות גבוהות של הפלאשים והם כולם היו על 1/4 מהכוח שלהם וכל אחד בערוץ אחר, כך שיכולתי לשלוט ולקבוע מי מהם ידלק ומתי. בגלל שהם נמצאים על רבע מהכוח, גם קצב הריפרוש שלהם גבוה מאוד ואפשר לצלם תמונה אחר תמונה כמעט תמיד בלי לחכות ובלי לפספס אף רגע.

שאלו אותי על שימוש בפלאשים גדולים של סטודיו במצבים כאלה ואני לא יכול להמליץ שימוש בהם בהופעה מכמה סיבות. מלבד זה שהם גדולים יותר ותופסים מקום שעלול להיות חשוב על הבמה, אחת הסיבות החשובות היא חשמל. צריך לחבר חשמל לפלאש סטודיו וסביבת במה היא ממש לא המקום האידיאלי להוסיף עוד מכשירים חשמליים. הבמה עמוסה בחיווטים למגברים, אפקטים וגופי תאורה גדולים שגורמים למתח חשמלי להשתולל ואכן כבר יצא לי לשרוף פיוז לפלאש כזה על במה.
יחד עם זאת כדאי לזכור ש"ממעיט כבלים מסתובבים על במה הרי זה משובח". אנשים מסתובבים על הבמה כל הזמן ובקלות פלאש יכול להגרר על ידי רגל טועה.

ובסופו של דבר, חשוב לזכור שהופעה מתקיימת בשביל הקהל שבא וגם לו יש חלק ביצירת האוירה ותיעוד האירוע במלואו.

זהו סוף הפוסט הראשון בבלוג הראשון שלי. בפוסטים הבאים אכנס בהרחבה (וכנראה אפילו באנגלית עקב בקשת קהל זר) על עיבוד תמונה בסגנון אד קרלייל שעשיתי בעקבות כתבה מעולה במגזין קומפוזיציה על הצלם (מגזין מספר 4).
אשמח לכל פידבק, המלצה על נושא לכתיבה או שאלה שיש לכם בתגובות בתחתית העמוד.
אל תשכחו להירשם כדי לקבל עידכון על פוסטים חדשים.